משה (משו) פלמון נולד לשמואל ולאה פרלמן בשנת 1934. שמואל, אביו, נולד ב 1903 בקורץ ועלה לארץ עם אשתו לאה בשנת 1933. הוא היה פעיל בהגנה של חולון שהייתה אז אזור ערבי. בחולון היה מחנה של הצבא הבריטי ובאחד הימים יצא אחד מהחיילים הבריטים מהמחנה והרג ללא רחם את כל מי שנקרא בדרכו. שמואל, אביו של משו, נרצח באירוע זה ואמו נאלצה לצאת לעבודה והשאירה את משו בנטל גידול אחותו הקטנה והדאגה לה.

אמו של משו הכירה בן זוג חדש ומשו החליט לעזוב את הבית ולתור אחר קיבוץ בו יגור. בתחילה הגיע לקיבוץ חולדה ומשם הגיע לנווה-איתן שם הכיר את אשתו אורה, שהגיעה לשם לאחר שירותה הצבאי. אורה עבדה בלול ומשו עבד עם הכבשים. הם נישאו בנווה-איתן ולאחר החתונה החלה אורה לעבוד עם ילדי הקיבוץ כמטפלת במשך כשבע שנים. בתקופה הזו עברו הרבה חברים מן העיר לכפר. משו שטיפל בעדר הכבשים בנווה-איתן, פנה למזכיר הקיבוץ בבקשה לעזרה בטיפול בכבשים ולבסוף החליט לעזוב. באות תקופה התחילו להגיע שליחים של תנועת המושבים לקיבוץ וספרו לאורה ומשה על מושב לכיש שבו עתידים להבנה בקרוב בתים, וכך הם החליטו לעבור ותכננו לגדל שם כבשים. משו ואורה הגיעו למושב לכיש בשנת 1965 ביחד עם בנם שמוליק בן השנה.

כאשר משו ואורה הגיעו ללכיש היו רק 17 משפחות במקום. לכל משפחה היה צריף עם שירותים בחוץ. חדר האוכל היה משותף וכל החברים היו מגיעים לאכול בו בוקר צהריים וערב. משו שובץ לעבוד עם הבקר ואורה שובצה לעבודה עם התינוקות. לכל משפחה היה תקציב אישי אחיד. הילדים ישנו עם ההורים בבתים. לאחר שנה החלו לבנות את בתי הקבע וכל מה שהיה פעם הקיבוץ הפך לשטח תעשייתי מה שמשמש היום בעיקר את ענף הענבים.

אורה מספרת:

גרנו בצריף מפח. זה היה חדר אחד ומטבחון קטן והשירותים היו בחוץ. כעבור שנה החליטו לפתוח פעוטון שבו היו שישה ילדים. כשפתחו את הפעוטון אני הייתי המטפלת הראשונה של הילדים בלכיש יחד עם יפה דג, זכרונה לברכה.

היתה לנו חברה מגובשת במושב, חגנו את כל החגים בבית העם גם את ליל הסדר והזמנו את ההורים שלנו. כשפרצה מלחמת יום כיפור, משו נעדר מהבית כחצי שנה ולא היה מי שיטפל בעדר הכבשים ולכן נאלצנו למכור אותו. בהמשך חזרנו לגדל כבשים ואז קיבלנו גם כרם וחזרנו להיות חקלאים.

למשו היו ידי זהב. הוא לא למד בכיתה א' והקפיצו אותו ישר לכיתה ב'. הוא היה איש אשכולות, במו ידיו עשה הכל: נגרות, ציור, תכשיטנות ואת הכל בלי ללמוד כלל.

למשו ואורה נולדו ארבעה ילדים: שמוליק, רחלי, בועז ואורנה.

משו נהרג בתאונת דרכים בדצמבר 2010 והוא קבור בבית העלמין בלכיש.

יהי זכרו ברוך.