סולי נולדה בשנת 1945 בקיבוץ גת לסבא קביץ' וסבתא אטה. לפני כשבועיים מלאו לה 70.

דוד וסולי נפגשו בפעם הראשונה בכיתה ה' כשדוד הגיע כילד חוץ לקיבוץ גת. דוד מספר שסולי ישבה לפניו בכיתה וכבר אז התאהב בה בפעם הראשונה.

הם ביחד מגיל 15 ובגיל 23 התחתנו ושנה אחר כך עזבו את הקיבוץ, ובהמשך הקימו משק בלכיש.
סולי תמיד אמרה (אחרי חווית בית הילדים בקיבוץ) שהיא רצתה לגדל את הילדים שלה בעצמה בבית שלה, ולכן הקיבוץ לא היה אופציה מבחינתה.

בצבא סולי הייתה מורה חיילת, בפרוייקט של יצחק נבון לביעור הבערות.

דוד וסולי המציאו את הקונספט "טיול שאחרי צבא" עוד לפני שהיה קיים, וכבר בשנת 1970 נסעו לטיול קמפינג עם רכב ו"חרשו" את אירופה במשך חודשיים וחצי. שנה אחר כך דנית נולדה.

משפחת שדה הלכה וגדלה, נולדו רינת וטל, ואחרי כן התווספו בשמחה הנכדים: ענבר, כרמי, הדר, נועם ואלון.

דוד וסולי המשיכו במסורת הטיולים בכל הזדמנות אפשרית בארץ ובחו"ל. טיולי ג'יפים בארץ עם חבורת מטיילים מלכיש, וחבורת מטיילים מעמק חפר, טיול בקרוואן בניו זילנד, טיול משפחתי בארצות הברית וטיול ג'יפים בפירינאים בספרד. לפני כשנה הם טיילו את הטיול האחרון בשוויץ, עם דוד, דנית וענבר הנכד הבכור, טיול שהיה הנאה גדולה.

הבית והגינה היו מבצרה של סולי והיא טיפחה אותם באהבה רבה.
אהבתה לפרחים ולנופים, לטיולים בחו"ל, לכוס קפה משובח ולנכדים היקרים מילאו אותה בשמחה יום יום.

בעשור האחרון, לצד ההתמודדות עם המחלה, שידרה לכולם בריאות וחוסן והנאה מכל רגע.
היא התנדבה בבית המשפט בקרית גת בסיוע לאנשים בנבכי הבירוקרטיה המשפטית, וההולמס פלייס הפך לביתה השני ובכל רגע פנוי אתגרה את הגוף והתאמנה בחדר כושר.

סולי אהבה את החיים, את הרגעים הקטנים, אסטטיקה ויופי, בית ומשפחה.

היא נהנתה לחיות לצידו של דוד שהיווה בשבילה עוגן ויציבות, והשרה כל השנים אווירה של רוגע, שלווה ואהבה.

אוהבים אותך וכבר מתגעגעים.

יהי זכרה ברוך.