נולד בשנת 1934 בקבוצת שילר שליד רחובות.

הוא גדל כילד קיבוצי רגיל - כלומר רוב שעות היום היה  בבית הילדים והחל משעה 16:00 הוא, יחד עם אחיו יהודה, עברו לבית ההורים. שם היו כולם משחקים יחד או שומעים מוזיקה וסיפורים שקראו ההורים ובימים יפים היו כולם עוסקים בטיפוח הגינה מסביב לבית ההורים או כפי שנקרא אז "החדר". בשבתות היו כולם מטיילים במשק או בשדות המשק.

הטיול של שבת או "בשעת ההורים",  העבודה וטיפוח הגינה במשותף עם כל המשפחה היו המסרים והערכים שאותם  קיבל חזי מהבית ולקח עמו הלאה לחיים. הוא היה בעל מוסר עבודה גבוה, סקרנות וחקרנות, יכולת לתקשר עם כל אחד ועל כל נושא ואחריות ומסירות לכל תפקיד או נושא שבהם טיפל.

חזי התמחה בגידולי  הדרים  וסובטרופים, ועבד כמנהל הפרדס ומטעי האבוקדו בכפר בילו, לשם עבר עם משפחתו כשעזב את קבוצת שילר.  ההובי שלו היה כל מה שקשור בטבע: ציפורים, פרחים ובעיקר טיולים בארץ.

כפרדסן, נשלח ע"י המחלקה לשיתוף בין-לאומי במשרד החוץ, לאירן כדי להקים חוות פרדסים לאח של השאח הפרסי. חזי שהה שם עם משפחתו בין  השנים 1968-1971. כשחזר לארץ קיבל הצעה לבצע תפקיד דומה באי מדגסקאר שבאפריקה. לצערו הפרוייקט בוטל עם הגעתו לשם. עם שובו לארץ החליט להשתקע במושב לכיש, שעליו שמע רבות מחברים שכבר היו בלכיש - יורם בר-גיל ז"ל, וייבדל לחיים ארוכים אליהו ליברמן.

בתחילת דרכו בלכיש עבד בפרדס המשותף של כ-20  חברים. בנוסף היה אחראי על רשת המים במושב, שבאותה תקופה סבלה מהפסקות מים רבות ותקלות רבות אחרות.

במקביל התחיל חזי להקים את המשק המשפחתי. משק זה היה מבוסס על חלקת פרדס של עשרה דונם וחלקה נוספת של ענפי קישוט ירוקים שאותה הקים ופיתח יחד עם יוני בר יוסף. ענף ענפי הקישוט היה בחיתוליו באותם ימים והתאים לחזי  ולהובי שלו. משק הירוקים התפתח מאוד והיה הענף העיקרי במשק של חזי. עם התפתחות ענף הענבים במושב הצטרף גם חזי לכורמים.

לאורך כל השנים היה חזי פעיל בנושא חלוקת הקרקעות והמים במושב ותרם רבות לנושאים אלו, שהיו אז חשובים ביותר.

בתחילת שנת 1992 נפטר חזי לאחר מחלה קצרה והוא רק בן 57 שנים.

השאיר אחריו את אשתו שולה ואת שלושת ילדיו:  איתי, רוני ושירה, ומשק שפעיל  עד היום.   

יהי זכרו ברוך.