דובי נולד בפריז, צרפת ב 27/4/1937.

הוא גדל בפריז ובגיל 6 בזמן מלחמת העולם השניה, נשלח אביו שעבד בצלב האדום לאושויץ.

אימו של דובי שלחה אותו לעיירה רז'ה שם גדל אצל משפחה נוצרית שלא הכיר

ובתום המלחמה הגיעה אימו ולקחה אותו חזרה לפריז.

בגיל 16 הגיע להכשרה בטולוז ובגיל 17 עלה לארץ במסגרת תנועת נוער הבונים. הוא קיבל הכשרה בקיבוץ יפעת, עבר כבן גרעין לקיבוץ גזר בו הכיר את שולה ושם נולדו ירון ונירה ויחד עברו למושב לכיש בשנת 1964, שם המשפחה התרחבה ונולדו חגי ואורית .

בלכיש עבד כחקלאי בלולים, גידול פרחים, וגידול ענבים. מה שאפיין את דובי

בפרק חייו בישראל היה שבמשך שנים בחר להשאיר את העבר הכואב בצרפת ורק כאשר הבשילו התנאים ואנחנו הילדים גדלנו ונהינו הורים והנכדים התבגרו, בחר לספר את סיפורו ולתת עדות ב"יד ושם" לצורך הענקת אות חסידי עולם לאותה גברת שהצילה אותו ולשתף בסיפורו האישי את חברי לכיש בערב יום השואה.

במרץ 2016 טס לפריז לסגור מעגל ולסיים תהליך של מעל ל 5 שנים ולהעניק בטכס מרגש את אות חסידי אומות עולם לגב' ראייר ז"ל. האות ניתנה לילדה שגדלה איתו בביתה של גברת ראייר.

הטכס המרגש בצרפת לווה ע"י נציגי "יד ושם", ראש העיר, היסטוריון ועוד. במהלך הביקור בצרפת, דובי היה אורח בכיתת היסטוריה בתיכון ונתן עדות על סיפורו לתלמידים שחקרו כפרוייקט גמר  את סיפורו האישי ואת סיפור העירה  שהצילה יהודים בזמן השואה.

לסכם את דמותו של דובי במילים "לעשות את המיטב ולהוקיר תודה".

על מצבתו בחרנו להוסיף בצרפתית "לא לשנוא ולא לבגוד" שהיה חרוט על בית המשפחה שהצילה אותו ואולי טמונה במשפט זה תשובה לקשר - למה נשלח דווקא למשפחה הזו? זו שאלה שגם אבא וגם אנחנו לא מצאנו לה תשובה במסע חייו וגם לאחר מותו.

מכיוון שמעט קולות נשארו מתקופת השואה, חשוב לנו להנגיש את סיפור התקופה וההצלה של דובי.

האלבום של טכס הענקת אות "חסידי אומות העולם" יהיה זמין בארכיון מושב לכיש. חלק מהטכס כפי שסוקר בטלויזיה בצרפת בקישור המצ"ב.

 

יהיה זכרו ברוך.