אברהם בן לב  (ג'ון הרץ) נולד ב 1/2/1935 באמסטרדם, הולנד. כשהיה בן מספר חודשים עבר עם הוריו ואחיו מקס, אז בן חמש, לעיר הארלם. המשפחה חיה שם חיים טובים, האב היה סוכן עורות, לאם היה עסק קטן של סריגת יד.

במאי 1940 פרצה מלחמת העולם השנייה, ובסתיו 1942 הגיעו הוראות הנאצים, לפיהן יהודי הארלם צריכים לעבור לאמסטרדם, ובהמשך לגירוש.

למשפחת הרץ היו שכנים נוצריים, שעם בתם, סטיה, ג'ון היה תמיד משחק בחוץ. באותם הימים הגיע בערב אותו שכן, מר טורה, למרות האיסור המוחלט לנוצרים לבקר יהודים. הוא שאל את ההורים מה הם מתכוונים לעשות ולמשפחה לא הייתה תשובה אלא לציית להוראות הגרמנים.

מר טורה הכריז שזה לא בא בחשבון, והבטיח שהוא יעזור וכך הוא עשה. האחים הובאו למקום מסתור בדרום הולנד, ההורים הובאו לאחות של מר טורה, במרכז המדינה. כעבור מספר חודשים גם הבנים הצטרפו אליהם ואחרי תקופה של שנתיים וחצי, מרובי תלאות, הם שוחררו באפריל 1945.(שנים אחר-כך, בשנת 1974, בהשראת ג'ון ומשפחתו בהולנד, הוענק למשפחת טורה כולה  את "אות חסידי אומות העולם", בשגרירות ישראל בהאג.)

זמן מה אחרי השחרור, התאפשר למשפחה לחזור להארלם.

הם קיבלו בית גדול, וחיו בו בנוסף להורים ולבנים, עוד בני משפחה ואנשים אחרים, מה שלא תמיד היה קל.

במהלך לימודיו בתיכון ג'ון היה מאוד פעיל בספורט, ובעיקר במשחק הטניס, בו הצטיין. הוא גם היה חבר בתנועת הנוער הציוני "הבונים". היו לו תמיד חברים רבים.

ג'ון לא סיים את לימודיו התיכוניים אלא הביע את רצונו לעבור לבית ספר חקלאי. מכיוון שלא הייתה לו כל הכשרה לכך, הוא עבר לעבוד אצל מגדל פרחים באלסמיר כדי לרכוש ניסיון במשך שנה בחקלאות. כעבור תקופה, הציע מעסיקו לצרפו כשותף אפשרי לעסק. אך לג'ון היו תכניות אחרות. הוא התחיל את לימודיו בבית הספר הידוע לשתלנות ולגננות בבוסקופ, כדי להכשיר את עצמו לעליה למדינת ישראל. הוא סיים את לימודיו אחרי סטאג' בעמק הלויר שבצרפת ב-1956 כהנדסאי גינון.

עוד בשנת 1955 הוא הכיר את יעל.

בשנת 1957, בהפרש של חודשיים ג'ון ויעל עלו ארצה.

יחד הם הלכו לאולפן בבית השיטה, שם נישאו עוד באותה שנה, והחליטו להישאר ולנסות חיי קיבוץ. ב- 1960 נולד בנם עמוס. אך ב- 1961 הם החליטו לעזוב את בית השיטה, מכיוון שבמשך כל תקופת שהותם שם, עדיין לא נתנו לג'ון לעבוד במקום עבודה קבוע ובמקצועו. היה לזוג גם קושי עם הלינה המשותפת. אך סיבה נוספת ולא פחות חשובה הייתה, שהם חשו שבבית השיטה "הכל כבר גמור" והם רצו משהו יותר חלוצי.

במרץ 1961 עברה המשפחה למושב לכיש.

המושב בחבל לכיש עדיין היה בחיתוליו. לא ידעו מה כדאי לגדל שם, איזה סוג של חקלאות מתאים והיו המון ניסיונות, חלקם על חשבון המגדלים. ג'ון גידל במשך השנים ירקות, פרחים למיניהם, שקדים, עופות, תרנגולות הודו, אווזים ועגלים. חוסר הניסיון שלו בחקלאות, בניגוד לחברים האחרים שם, אשר היו רובם עם רקע חקלאי בארץ, תרם לו לקשיים רבים, כלכליים בעיקר. בינתיים נולדו עוד שלושה ילדים: ערן, דורית, ונעמי. למרות הקשיים היו אלה חיים של אושר למשפחה ונרכשו גם חברים טובים במקום.

ב- 1975, אחרי כישלון שלא הצליחו להבינו בגידול ורדים, עייף ג'ון מחוסר המזל והצלחה, למרות העבודה הקשה, והוא הביע את רצונו לחזור לקיבוץ.

באוגוסט 1975 הם נקלטו בקיבוץ פלמחים. ג'ון (בינתיים אברהם) קיבל על עצמו את האחריות על הנוי, הוא עבד בענף כתשע שנים. עם השנים, עמוס, בנו, הביע את רצונו להיכנס לענף, ואברהם פינה את מקומו ועבד בהמשך במרפאה ובהנהלת החשבונות כקופאי.

בסוף שנות השמונים, כשהוחלט בפלמחים על הקמת חווה לדגים טרופיים, עבר לעבוד שם והתמיד במשך תקופה של שש שנים עד לסגירת הענף. משם הוא עבר לנהל את הנגרייה, ממנה פרש עם העברתה לידי גוף חיצוני ששכר את המקום.

בשנת 2000 החל לעבוד בפינת החי אותה ניהל בהצלחה רבה. הוא המשיך בעבודתו שם גם אחרי שנתגלתה מחלת הסרטן בגופו, והגיע לעבודתה מדי יום כמעט עד מותו.

 

 

לאברהם היו תחביבים רבים. הוא גידל במשך שנים דגי נוי, טיפח גינות קקטוסים ואהב מאוד לקרוא ולשמוע מוזיקה. הוא אהב מאוד לצלם והותיר אחריו אוסף גדול של צילומי טבע. תחביב נוסף ולא שגרתי, היה משחק ברכבת חשמלית - כולל מסילות, גשרים וכפרים לאורך המסלול עם כל הפרטים.

ג'ון נפטר ממחלת הסרטן ב 8/12/2003.

 

יהיה זכרו ברוך.