קווים לדמותו

 

בן עשרים ואחת וחצי היה ארז כששם קץ לחייו, נער רגיש וחושב שהמשא הכבד שהעמיס על עצמו הכריע אותו באיבו.

ארז נולד בשבת בבוקר 28.8.1965  בקפלן רחובות. הלידה הייתה קלה ורגילה.

ארז פשוט החליק החוצה ללא כל מאמץ.

באותם ימים נירה ואני חברי קיבוץ כפר מנחם. נירה נקלטה בקיבוץ רק מספר חודשים לפני הלידה. אני (יגאל) בן הקיבוץ. ארז עשה את שנות הילדות איתנו בקיבוץ. כשאני עובד בשדות הכותנה כאחראי על מערך ההשקיה. נירה עובדת תקופה קצרה בבישול במטבח ומיד יוצאת לשנתיים לימודים: הוראת האמנות והציור בירושלים ובתל אביב. 

כשמלאו לארז חמש וארבעה חודשים (דצמבר 1970) אנו אומרים שלום לקיבוץ ויוצאים לדרך חדשה, שהובילה אותנו ישר למושב לכיש, ומאז תקענו כאן יתד עמוקה.

ארז, על אף היותו ילד בגיל הגן לא הסכים שנעזוב, כי היה מאוד קשור לילדים סביבו. במאמץ גדול הצלחנו לשכנע אותו. אחרי תקופה קצרה כאן בלכיש, התאקלם והרגיש שזה הבית החדש שלו ולא דיבר יותר על אפשרות שנחזור לקיבוץ. ארז נהנה כאן מעצמאות וחופש שלא היה מנת חלקו בקיבוץ, מהר מאוד התחבר עם ילדי הגן, ולימים היה מוביל אותם בראש חבורת הפרחחים. עוד בהיותו ילד, ארז התגלה כיוצר שאוהב ויודע לבנות דברים בעצמו, לא היה מוכן שיעזרו לו או יגידו לו מה לעשות.

כשמלאו לארז שמונה שנים, נולד הבן השני, להב. אחרי ארבע שנים נולד הבן השלישי, יניב.

חשוב לזכור: כל השנים אנחנו מחזיקים משק ומשתדלים להגיע לתוצאות הטובות ביותר.

בהיותו נער, ארז עולה מדרגה, הוא ממציא ויוצר משחקים מוזרים ומיוחדים (גפרורים, אש, אבקת שריפה) אפילו אנחנו ההורים לא הבנו את השעשועים האלה, כמובן שלא תמכנו ואפשר להגיד בפה מלא לעיתים פחדנו ממש מהרעיונות שלו. ארז הוא עקשן, אינו מוכן לוותר, נשאר נחוש בדעתו להמשיך ולייצר.

המציאות המורכבת הזו אליה הוא נקלע, גרמה לו להסתיר דברים ולהיות נער מסתורי. במעשים אלה הוא בחן את גבולות האומץ והפחד שלו ומול הסובבים אותו.

בהיותו נער התגלה כתלמיד מצטיין, חוקר ומעמיק. ארז אהב לעזור וידע לעזור. עם הזמן ככול שהתבגר החל להרחיק את עצמו מחברה וחברים.

זאת לדעת: שנות ההתבגרות הן שנים קריטיות. חשוב מאוד לשמור על קשרים חברתיים ודינאמיקה קבוצתית. ארז גדל והתבגר כאן בלכיש כנער רגיש, פגיע ומתבודד עם אמביציות חזקות. ארז סבל מערבוב של מציאות ודמיון, מצד אחד אבא שהוא מושבניק, איש האדמה יוצא סיירת מטכ"ל. ומאידך אמא "מרחפת" שעיקר עולמה הוא האמנות.

בקיצור: המציאות היום יומית נראתה לו מסובכת ומורכבת. ארז אהב לקרוא, ידע הרבה והתעניין בתחומים שונים: ספרות, פילוסופיה, גיאוגרפיה, מתמטיקה, פיסיקה ובעיקר מחשבים.

ארז ראה את הנולד, בגיל 13 רכשנו לו מחשב ביתי מסוג "קומדור" וכבר אז הוא טען: "מי שלא ישכיל להבין במחשב בעוד עשרים שנה, לא יוכל להסתדר בעולם המודרני". המציאות מוכיחה שארז קרא נכון את המפה העתידית ומסתבר שהוא לא טעה.

באותה תקופה רק החל השימוש במחשבים הביתיים. נדמה לי לפעמים שהוא ידע "יותר מדי", יחסית לגילו...

כאמור הזמן לא פעל לטובתו, הבדידות שבחר בה הייתה בעוכריו, הייתה לו למכשול. בנוסף לכך ארז לא הצליח "להסתדר" עם השירות הצבאי וסיים אותו אחרי תקופה קצרה. כול אלה גרמו אצלו להתפתחות מחלה, לאשפוז עד הסוף המר, כשהחליט לקחת את גורלו בידיו.

 

את הדברים הבאים כתב יגאל וקרא ליד קברו של ארז ביום השנה הראשון למותו:

 

ארז, בן יקר שלנו!

חלפה שנה. חלפו 365 יום. אצלנו העולם השתנה. העולם התהפך. זה לא יהיה יותר מה שהיה קודם.

נדמה שרק אתמול דיברנו איתך, צחקנו, קשקשנו וניתחנו דברים יחד. כהרף עין הכל נגמר. הכל נחתם.

ארז, היית ילד מיוחד, שונה, נער יוצא דופן. עם מחשבה מקורית, דרך עצמאית, דרך שהיא כולה שלך ורק שלך. לעתים אתה היית היחיד שהבנת אותה, הלכת מתוך אמונה ובטחון בדרכך זו.

רצית תמיד לקחת את גורלך בידיים, מבלי שמישהו יתערב, אפילו ברגעים האחרונים הקשים.

הייתה בך רגישות, רגישות מיוחדת. במידה מסוימת נפש של אמן, של יוצר. הקושי היה לבטא זאת במילים, או בצורה אחרת כלפי חוץ ולשתף אחרים. הדברים נאגרו ונערמו בפנים מבלי יכולת להשתחרר מהם. כל אלה יצרו לעתים ערבוב תחומים. תערובת של מציאות ודמיון.

ארז, אהבת לעזור וידעת לעזור. לא ביקשת טובות מאיש, סמכת על עצמך, על שיקולך ועל כוחך. המצפון והטוהר היו תמיד נר לרגליך.

ארז, היה לך קשה. הרגשנו. קלטנו. במיוחד בחודשים האחרונים. ידענו להעריך את המאבק שניהלת עם עצמך ועם הסביבה. מסתבר שהסבל הפנימי והמועקה היו קשים וכבדים מכפי ששיערנו. זו הייתה תחושה אישית כל-כך, פרטית כל-כך.

הרצון העמוק לעזור לך, הניסיונות לשכנע ולהסביר שיהיה טוב יותר, שנחוץ עוד זמן, דרושה עוד סבלנות, כל אלה נשארו בגדר של משאלה בלבד. כנראה שלא היה בכוחנו לעזור יותר.

 

                                                                    שלך- אבא, אמא, להב ויניב.

 

במלאות שבע שנים לפטירתו של ארז נירה כתבה והוציאה לאור ספר: "אמא אהבה ושמים בהירים". בשפה שוטפת, יום יומית ורהוטה, היא חושפת עד תום, בגילוי לב מדהים ומפתיע מאורעות מחייו של ארז, מחייה ומחיי המשפחה. על גב הספר נכתב בין השאר: " נירה גילתה דברים מדהימים על משמעות המקריות המזומנת לנו בחיים, על פשר יצירתה האמנותית, על האמהות ועל ההורות, על הזוגיות והאהבה האמיתית. היא העמיקה בחקר הקשר בין הנפש והגוף, חקרה את הרגשות המודחקים, הגיעה למקורות הכעס והתחלואים, בנתה תקשורת חיובית, בונה ומפרה".

עוד נכתב על גב הספר: "נירה מאמינה שקריאה חוויתית של סיפורי חיים אמיתיים וגלויים יש בכוחה לעורר, לרגש, ללמד ולפתוח את סגור ליבו של הקורא".

 

על המצבה קטעים משירה של רחל:

 

ברוך כשרון ויכולת העלם

רב וכבד על כתפו

דרך מכאוב, מאבק ועמל

בלי פשרות בשקידה אל שלמות,

פחד תמיר מיד ענקים,

למה כזבתם אורות רחוקים?

 

ארז הלך לעולמו ב- כ'ז אדר תשמ'ז – 28.03.1987

 

יהי זכרו ברוך.